קאפי השקעות ופיתוח בע"מ ואח' נ' וסרצוג ואח'

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית משפט השלום בראשון לציון, האחת מיום 4.3.13 והשנייה מיום 17.3.13 (כב' השופטת ד"ר א' סורוקר), שעניינן מתן הוראות לכונס הנכסים ולצדדים בעניין פירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 111 בגוש 6015 (להלן: "המקרקעין").

2.ההליכים בבימ"ש קמא וההחלטה נושא בקשת רשות הערעור

המבקשות והמשיבים 2-20 הם הבעלים במקרקעין כהגדרתם לעיל.

המשיב 1 הינו כונס הנכסים אשר מונה על ידי בימ"ש לצורך פירוק השיתוף במקרקעין.

ביום 6.6.10 הגישה המשיבה 2 לבימ"ש קמא בקשה לפירוק השיתוף במקרקעין.

ביום 22.7.12 ניתנה החלטה בבית משפט קמא לפירוק השיתוף במקרקעין, במסגרתה מונה המשיב 1 ככונס נכסים לצורך מכירת המקרקעין "כשהם פנויים מכל אדם וחפץ" וחלוקת הפדיון בין הצדדים על פי זכויותיהם היחסיות.

ביום 4.3.13 התקיים דיון בבימ"ש קמא בבקשות שונות שהגישו חלק מבעלי המקרקעין, שעיקרן פלישה למקרקעין, והשאלה האם יש להמשיך את הליך פירוק השיתוף במקרקעין ולמכור אותם במצבם כיום (עם פולש), או האם יש להקפיא את הליך המכירה ולאפשר לצדדים המעוניינים בכך לפעול בעצמם לפינוי הפולש.

לאחר קיום דיון במעמד כל הצדדים נקבע, כי השמאי יגיש חוו"ד משלימה ובה יתייחס לפלישה ויציין את היקפה וירידת הערך הנובעת ממנה, ככל שישנה כזו. כמו כן הורה בימ"ש קמא לכונס הנכסים לבחון האם הוגשו תביעות פינוי על ידי מי מהצדדים ומה השלב בו הן נמצאות. בסופה של ההחלטה ציין בימ"ש קמא "... איני שוללת אפשרות כי מהלך הפירוק יוקפא לזמן מה, לצורך מתן אפשרות לבעלי זכויות לפעול לשם סילוק הפולש, בטרם יימכר הנכס".

ביום 17.3.13 ניתנה החלטה נוספת על ידי בימ"ש קמא, לאחר קבלת דיווח מטעם כונס הנכסים וחוו"ד משלימה של השמאי, ובה נקבע: "...מי מבעלי הזכויות המבקש להודיע לבית המשפט כי הוא מעונין להגיש תביעת פינוי כנגד ה"פולשים" (שכן לפי המידע שהציג הכונס, בשלב זה לא עומדת תביעה כזו כנגדם המתייחסת לחלקה דנא) – יואיל להודיע לבית המשפט; להודעתו יצרף הערכת שמאי בדבר ירידת ערך הקרקע כתוצאה מהפלישה, והשוואת התועלות היחסיות מן הנכס לבעלי הזכויות: פירוק עתה (ללא סילוק הפולשים) לעומת עיכוב הפינוי לצורך סילוק הפולשים תחילה.... היה ואף אחד מבעלי הזכויות לא יגיש הודעה + חוו"ד שמאי כנ"ל, בית המשפט יורה לכונס להתקדם בהליכי הפירוק, באופן שמכירת המקרקעין תעשה עתה וללא סילוק הפולשים"

בגין שתי ההחלטות האחרונות דלעיל, מיום 4.3.13 ומיום 17.3.13, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3.טענות המבקשות

לטענת המבקשות, שתי ההחלטות האחרונות, מיום 4.3.13 ומיום 17.3.13, סותרות את ההחלטה לפירוק השיתוף במקרקעין מיום 27.7.12, אשר הפכה לפסק דין חלוט.

בעוד שבפסק הדין הורה בימ"ש קמא על פירוק השיתוף במקרקעין ומכירתם כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, בהחלטה מיום 4.3.13 אפשר בימ"ש קמא לכונס הנכסים למכור את המקרקעין כשהם תפוסים, ובהחלטה מיום 17.3.13 הטיל בימ"ש קמא את נטל פינוי הפולש והגשת תביעת פינוי על בעלי הזכויות במקרקעין.

המבקשות טוענות כי מדובר בפלישה מהותית הפוגמת מערכו של הנכס באופן משמעותי. מדובר במספר פולשים נגדם מתנהלים הליכים הנוגעים לחלקות מקרקעין סמוכות, וגם לגבי המקרקעין הנדונים כאן הוגש כתב אישום נגד אותם פולשים בגין חריגות בניה.

לטענתן, מעת שניתן פסה"ד לפירוק שיתוף, היה על כונס הנכסים להגיש בקשה לפינוי הפולש ושגה בימ"ש קמא משהפך את פסק דינו והטיל אחריות זו על מי מבעלי המקרקעין וכן אפשר לחלופין לכונס הנכסים למכור את המקרקעין כתפוסים.

4.דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובות המשיבים.

החלטת בימ"ש קמא בעניין פירוק השיתוף במקרקעין הנה "החלטה אחרת" ואינה פסק דין, ודאי לא פס"ד חלוט (וראו לעניין רע"א 6810/97 בן שושן נ' בן שושן נא(5) 375, 377). בהחלטה זו נתן בימ"ש קמא לכונס הוראות לבוא בדברים עם "הפולש", לבחון את הזכויות הנטענות ולהגיש בקשה מתאימה בעניין לבימ"ש (סע' 8(ב) להחלטה). בימ"ש קמא אפשר לכונס הנכסים למנות שמאי להערכת שווי המקרקעין ככל שימצא לנכון (סע' 13 להחלטה) ועוד הוראות אשר משמעותן כי אין מדובר ב"פסק דין" אלא בהחלטת ביניים אשר לא סיימה את הדיון בתביעה ובוודאי שלא הובילה לסגירת התיק.

אשר על כן, הנחת היסוד של המבקשות בבקשה שלפני, כי ההחלטה מיום 22.7.12 מהווה פסק דין חלוט – שגויה.